החוק הישראלי, חוק המקרקעין, רואה בבעלות על מקרקעין בישראל, לרבות קרקעות פנויות, בניינים ודירות, זכות קניינית ראשונה במעלה המחייבת רישום קפדני.
בשל כך פותחה והשתכללה בישראל שיטת מרשם של זכויות במקרקעין שהינה שיטת רישום מהותי. הרישום הוא היוצר את הבעלות.
כל יחידת קרקע מוגדרת על פי מיקומה. היא מהווה חלק מגוש גדול ויש לה מספר יחידה עצמאי – מספר חלקה.
ככל שמדובר בבית ובו הרבה דירות הוא מוגדר כבית משותף וכל דירה בו מקבלת מספר ייחודי משלה, תת חלקה.
שילוב של גוש, חלקה ותת חלקה יוצר מספר ייחודי אחד, המזהה בודאות את יחידת הקרקע.
קיים בישראל מרשם מסודר של הבעלויות במקרקעין והעיון בו חפשי, בתשלום קטן.
עסקת מקרקעין בישראל, רכישה ומכירה של מקרקעין, מחייבת הסכם בכתב. בלעדיו אין תוקף לעסקה, אלא במקרים נדירים. יחידת הקרקע נשוא העסקה היא פריט המידע החשוב ביותר במסמך.
בסיומה של העסקה נרשמת הזכות הנרכשת על שם הרוכש בספרי המקרקעין. שיטה זו מבטיחה רישום בעלות שקוף שכל אחד יכול לבדוק, הן על מנת לודא מהן זכויותיו והן במקרה של תכנון רכישה.
עסקה של מכירה או של רכישת דירה אינה עסקה פשוטה או נטולת סיכון ומומלץ שלא לבצע עסקאות אלה בלא ליווי של עורך דין מומחה, כדי לא להיות חשוף לסיכונים.
עלות הליווי המשפטי בעסקה מעין זו זניחה ביחס להיקף החוזה שהינו החוזה הגדול ביותר עליו חותמת בדרך כלל משפחה, ועל כן הבטחון שמושג באמצעות שכירת שירותי עורך דין מלווה בהחלט מצדיק את ההוצאה.
